זיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי הם הרפתקאות עם חיות מחמד. בתור אחד מ-9 ילדים, היה לי לפעמים קשה לדבר עם כל האנשים, אבל חיות המחמד שלי תמיד הקשיבו. כאילו הבנו אחד את השני. כשהייתי ילדה מאוד צעירה, אבא שלי הציע שאהיה וטרינר, אבל פשוט דחפתי אותו וחשבתי שכן.
כשגדלתי, שמתי לב כיצד חיות מחמד באמת משפרות את חיינו. הם מעשירים את שמחתנו, תומכים בנו בצער ומלמדים אותנו אהבה ונאמנות. כאדם צעיר, אבי המשיך להזכיר לי בעדינות, "האם אי פעם חשבת להיות וטרינר?" הוא היה שואל. בסופו של דבר התחלתי להרגיש את המשיכה המגנטית הזו לבעלי חיים ולתרופות. זה לא היה רק בגלל שאני אוהב חיות, זה היה יותר בגלל שאני באמת אוהב אנשים; ואני מאוד נהנה לראות את כוח הריפוי של היקום מודגם דרך עדשת הרפואה המודרנית. אני נהנה לעזור לאנשים עם בעיות בעלי החיים שלהם ולראות ממקור ראשון איך הקשר בין אדם לחיה הופך אותנו לאנושיים יותר.
אם חיית המחמד שלך זקוקה לטיפול וטרינרי, תוכל למצוא כאן מידע על שירותים ותורים.
כשהגעתי סוף סוף לרפואה וטרינרית, זה היה כמו ז'קט מחויט היטב שהתאים לי בצורה מושלמת. אני אוהב את העבודה שלי, אני אוהב את המטופלים שלי, ואני באמת אוהב את הלקוחות שלי. אני יכול לתמוך ביחסי חיית מחמד-משפחה, מביקורים אצל רופא הילדים, למקרי חירום, טיפול שגרתי ואפילו מחלות קשות. אני יודע מה כל אחת מחיות המחמד שאני מטפל בהן מביאה לעמיתיהם האנושיים ואני מתכבד לשמור על הקשר הזה בחיים.
לאחר שסיים את לימודי הווטרינר, אבא שלי, כמו הורים רבים, נתן לי קופסת מתנה קטנה בחבילה... בפנים היה ציור ממוסגר שציירתי בגן. בציור נראה אריה יושב על שולחן בוחן עם סטטוסקופ באוזניו וחפת לחץ דם על זנבו! מסתבר שאבא צדק מההתחלה וכנראה שידעתי את זה מההתחלה.
